פסק-דין בתיק ת"פ 2851-09

בפתח הדברים מצאתי להציב המעשים שבביצוען הודה הנאשם. הנאשם הודה כי תקף את בת זוגו, המתלוננת. במהלך הויכוח ירק עליה. עוד ניטען בכתב האישום שבמועד מסויים שהיה חצי שנה עובר ליום 31/8/2008 במהלך ויכוח בין השניים תקף הנאשם את המתלוננת בלא הסכמתה ושלא כדין בביתה בכך שדחף אותה בחוזקה וסטר בפניה, כתוצאה מהתקיפה האמורה קיבלה המתלוננת מכה חזקה בראש ובמרפק וכן שפתה העליונה דיממה.

עולה אם כן כי הנאשם הודה בביצוע עבירות של תקיפת בן זוג, בין היתר תקיפה הגורמת חבלה. על פי המוסכם בין צדדים קבעתי כי הנאשם ביצע העבירות המיוחסות לו בכתב אישום מתוקן ובטרם הרשעה  נתבקש שרות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של הנאשם שיבחן בין היתר שאלת ההרשעה. עובר לדיון הוגש תסקיר לבית המשפט, תסקיר שבעיקרו ניתן להגדירו חיובי, והמחלוקת בין הצדדים כי על פי המלצת התסקיר. שרות המבחן ממליץ להמנע מהרשעת הנאשם.

התביעה עותרת להרשיע את הנאשם ולהסתפק בעונש צופה פני עתיד כפי הגדרת התובעת. ב"כ הנאשם עותרת לקבל המלצת שרות המבחן ולהמנע מהרשעת הנאשם.

ההלכה בעניין הנדון היא שהכלל הוא שככל שאדם ביצע עבירה פלילית הדבר הוכח, יורשע. החריג לכלל הוא אי הרשעתו.

נוהגים בעניין שלפנינו לצטט הלכת בית המשפט העליון הידועה כהלכת כתב, טוענת ב"כ הנאשם כי על פי הלכה זו ועל פי נסיבות המקרה יש להמנע מהרשעת הנאשם בין היתר משום חוסר המידתיות שבין הרשעת הנאשם על פי האינטרס הציבורי לבין הפגיעה בנאשם.

אינני תמים דעים עם שרות המבחן כמו גם עם ב"כ הנאשם. ככל שאנו בוחנים שאלת הרשעת נאשם הרינו בוחנים תחילה ומעבר לכל מהות המעשה שביצע הנאשם. העבירה של תקיפת אדם את בן זוגו ובת זוגו היא עבירה חמורה, המחוקק קבע עונש חמור בצד עבירה זו ועל פי כוונת המחוקק עלינו ללכת. עוד קבעו בתי המשפט שיש להחמיר בענישה ככל שמדובר בעבירות אלימות כלפי בן זוג.

על פי הודיית הנאשם תקף את בת זוגו וגרם לה לנזק גופני עת דיממה משפתה.  עוד יש לציין שבעבר הסתיים בעניין אחד משפטו של הנאשם באי הרשעתו. עולה אם כן שאין זו לו הפעם הראשונה שהנאשם עומד לדין ובעניין דומה.  בפעם הקודמת היתה זו עבירת איומים ועבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק וכפי ששמענו היו הדברים כלפי בת זוג אחרת.

וכפי ששמעתי מפי בת זוגו של הנאשם אשר העידה והשתדלה עבורו יש לציין ולמעשה כפי העולה מתסקיר שורת המבחן לא תהיה פגיעה ממשית וממוקדת בתעסוקת הנאשם עת יורשע. אך לעניין אחרון זה מצאתי להעיר, יש ולעיתים מהות העבירה וחומרתה דומה הצידה הפגיעה התעסוקתית אני סבור שזה המקרה שלפני.

כמו כן אני סבור שאי הרשעת הנאשם בעבירה של אלימות כלפי בת זוג, על פי נסיבות המקרה, יש בכך כדי להעביר מסר שלישי ובלתי ראוי לציבור, מסר זה יש בו כדי פגיעה באינטרס ציבורי חשוב.

אשר על כן, אינני מקבל המלצת שרות המבחן, אני מרשיע את הנאשם בעבירות שקבעתי בהחלטתי מיום 4/1/2011, שביצע הנאשם.

בשים לב לנסיבות מקלות בעניינו של נאשם. לא מצאתי להחמיר עימו בדין באופן שאלה העונשים שאני משית על הנאשם:

3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום  לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות בסך 2000 ש"ח לפיה יתחייב שבמשך שלוש שנים  מהיום לא יעבור עבירה  מן העבירות בהן הורשע.

לא יחתום על ההתחייבות ייאסר למשך 7 ימים.

על המזכירות לשלוח העתק החלטה זו לשרות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"א אלול תשע"א, 20/09/2011 במעמד הנוכחים.